בחופש סוכות האחרון הזדמן לי לקחת חלק מפסטיבל רוחני המתקיים פעמיים בשנה בלב מדבר.
לא מעט פעמים התגנבה לאוזניי האמרה "פיתחו את הלב" או "לפתוח את הלב".
ברפואה הסינית, הלב הוא האיבר החשוב ביותר, המוגן ביותר.
וכך אני תוהה לעצמי מתחת לשמש המדברית…האם הלב שלי סגור? האם באמת כדאי לפתוח אותו? ומה יקרה אם אקבל אגרוף במקום חיבוק?
אני רוצה להצביע על שני איברים חשובים הקשורים לנושא. על הלב. ועל מגן הלב.
מבחינת הסינים, הלב הוא הקיסר השולט בממלכה. הממלכה במקרה שלנו , היא גופינו. כאשר הסינים אומרים "לב" הם מתכוונים לתודעה שלנו.למחשבות,לרגשות ולרצונות. הלב מכוון אותנו , במודע או שלא , בכל מעשינו בעולם. ועל כך נאמר:
"להתהלך על האדמה ללא לב , זה כמו לקרוא יצירה ספרותית ללא עיניים או להאזין לצלילי התופים ללא אוזניים"
וכך, במנזרים מרוחקים בהרים, ישבו נזירים בודהיסטים והתעסקו בחשוב מכל – טיפוח יכולות הלב והתודעה.
כאשר אנרגיית הלב תקינה, הממלכה מתפקדת כראוי:
אנחנו נוכחים בכל רגע בחיינו, מודעים לסביבה ולעצמנו, מלאים באהבה , בחמלה וברוך.
בלילה אנו ישנים טוב , וביום מלאים במחשבות טובות ונעימות. אנחנו יודעים מה עלינו לעשות, ועושים זאת בקלות וללא מאמץ.
כאשר אנרגיית הלב תקינה, העיניים בוהקות ועל פנינו מרוח חיוך דק ומרוצה מהחיים.
ועל אנרגיה עדינה שכזו, כדאי להגן.
מעטפת הלב הוא שק פיזיולוגי מוחשי הנקרא Pericardium, אשר עוטף וחובק את הלב על מנת להגן עליו מוירוסים ולווסת את התרחבותו (מסתבר שהלב יכול להתרחב עד אין סוף).
מעטפת הלב משמשת כמגן של הלב.
ההגנה על הלב מתקיימת לא רק במישור הגופני אלא גם, וחשוב לא פחות, ברמת התודעה והנפש. הרי על הקיסר- צריך להגן.
הסינים קישרו כל איבר בגוף לחיה מסוימת,
מגן הלב מקושר לכלב – חברו הטוב ביותר של האדם.
ישנם זנים רבים לכלבים, אך אני דוגל בפשטות מרבית, ולכן אחלק את סוגי הכלבים לשניים נפוצים (במסורת היין והיאנג):
שומר הראש – הכלבים החזקים, יציבים ואיתנים בעמידתם. הם המגנים על הממלכה, חושפים שיניים בעת הצורך, אסופים ודרוכים.
הכלבלבים– הכלבים העדינים, מלאים בשמחה, חמים, פרוותים, מפוזרים קצת בהתנהגותם, מלאי חיבה ורוך.
וכך ,מי שבא במגע עם העולם החיצון הוא לרוב שומר הראש של הלב – הכלב
בני האדם מסתובבים עם שומר הראש שלהם לכל מקום, ואותו אנו פוגשים פנים אל פנים ברחוב – ולא ישירות את הקיסר, הלב.
קורה ואדם פלוני נפגע בלבו, ומאז, סגור ומסוגר בארמונו בעוד שומר הראש שלו חושף שיניים לכל עבר, נובח וצועק. לא נותן לאף אחד להיכנס לממלכה. אני בטוח שנתקלתם גם בשומרי ראש כאלה.
לעומתם, ישנם אנשים אשר מגן הלב שלהם לא עושה את עבודתו נאמנה. הם נפגעים בקלות מכל מילה , נעלבים, ו"לוקחים הכל ללב". לא סתם, הרי שומר הראש שלהם…נרדם בשמירה.
אחרי שחשבתי על זה רבות (באמת רבות – מחג סוכות אני חושב על זה) , הבנתי כי כל אדם, רצוי לו שיאלף את מגן ליבו.
כלב מאומן הוא כלב שיודע להגן בעת הצורך, לשים גבולות ולומר – עד כאן. השטח הזה מוגן. ולכאן אתה לא נכנס.
ומצד שני, יודע גם להיות חם ואוהב, מקבל ומאפשר כניסה אל תוך קסמי הממלכה האסורה – הלב.
אז איך עושים את זה?
יש פרקטיקות שמרככות את שומר הראש, ועוזרים ללב להיפתח בעדינות, כמו תרגול מדיטציות לאורך זמן.
מצד שני, יש פרקטיקות המאמנות את שומר הראש ועוזרים לו לעשות את עבודותו כראוי. אומנויות לחימה רכות כמו טאי צ'י וקונג פו למשל.
הסינים הרי היו מודעים לחשיבותו של מגן הלב וכך אפשר למצוא ברפואה הסינית התייחסות לחיזוק האספקטים השונים של מגן הלב.
נקודות דיקור על מרדיאנים מסויימים יכולים לחזק או לרכך את מגן הלב , וכך לעשות תמורות באדם.
ידעתם שהוא מגיע לכם עד לאצבע?
נ.ב מנקודת מבט זו, מענין לראות איזה כלבים אנשים בוחרים לעצמם. צורה ממשית למגן הלב שלהם עצמם.
בברכת לב פתוח , אך מוגן ,
אייל יונה
פוסטים שיכולים לעורר בך ענין: