איך דיקור עובד? חלק א'- דיקור ללא מחט

אני לא יכול לשים אצבע על נקודת הזמן המדויקת במהלך הלימודים שבה עלתה בי המחשבה המוזרה הזאת. אך אני זוכר שהיא הכתה בי כברק.
דרך מיוחדת נפתחת בפני מי שלומד אומניות מן המזרח (לחימה או ריפוי), מגיע רגע מסוים שבו התלמיד צובר מספיק ידע ומגיע אל נקודת מסה קריטית בה פתאום האסימון נופל. פתאום הגיעה תובנה שהתודעה לא יכלה להכיל עד אותו רגע. ההארה מקומית. אנסה לשחזר איך הגעתי למסקנה הנ"ל.

באחד הקטעים הנפלאים בסרט "גיבור" (Hero) עומד מלך צ'ין מול כתב קליגרפיה ענק שנכתב על ידי אחד הלוחמים אשר עונה לשם "חרב שבורה", ופוצח במונולוג הבא:

"הרגע הגעתי להבנה!
בשלב הראשון, האדם והחרב הופכים לאחד. בשלב זה, גם עלה של  דשא הופך לקטלני בנשקים.
בשלב הבא, החרב מונחת לא בידו של הלוחם אלא בליבו.
או אז , יכול הוא לקטול את אויביו ממרחק 100 מיילים.
אך האידיאל הגדול מכל הוא כאשר החרב נעלמת לחלוטין והלוחם מתאחד עם סביבתו. הצורך להרוג נעלם וכך נותרת בו רק שלווה עמוקה."

מאחר וכל סוגי האומנות בסין חולקים את אותו קו מחשבה ייחודי, ההשלכה על רפואה ודיקור הייתה מיידית ולגיטימית. המחט בידו של המדקר היא כחרב בידו של הלוחם.
נותר להבין למה בדיוק התכוון המשורר ואיך אפשר להגיע לאידיאל הזה בתור מטפל באומנות הדיקור.

מה בדיוק קורה שם באותן נקודות דיקור מסתוריות המפוזרות על גוף האדם? איך הן עובדות? מה הן עושות? ואיך מפעילים אותם? שאלות כאלו צפות אצלי בראש מהרגע הראשון בלימודים, והחיפוש אחר התשובה עוד בעיצומו.
חיפוש אחר התשובות מתחיל בלהבין את עקרון הבסיס ברפואה הסינית.

המרפא ברפואה סינית מטפל בצ'י היוצא מאיזון וגורם למחלה, כאב וסבל. (צ'י דורש מאמר שלם כמובן, שיגיע בקרוב)
בכתבים הקלאסיים נכתב כי צ'י עוקב אחר המחשבה. לאן שאני מפנה את מחשבתי , לשם הצ'י ינוע בקלילות. (制 其 神 ， 令 氣 易 行 也)

נעשה ניסוי קצר בצ'י: אם נעצור לרגע את קריאת המילים ונחשוב על יד ימין שלנו האוחזת בעכבר- הופ, הנעתי צ'י ליד. רגע אחרי זה נחשוב על הישבן שלנו הנוגע בכיסא הרך- הופ הנענו צ'י לישבן. עכשיו נזכר איפה אכלנו את ארוחת שישי האחרונה ………..לאן הצ'י ברח?
צ'י- פשוט, אך חמקמק.

יש אם כן, בכוחה של התודעה האנושית להניע צ'י.
אולי, אני חושב לעצמי, לנקודות הדיקור הפיזיות אין שום משמעות ומה שמניע את הצ'י במטופל זוהי אך ורק תודעתו של המטפל. אני יודע מה כל נקודה עושה, וברגע שאני דוקר אותה אני חושב על פעולותיה, וכך מניע את הצ'י לאזור החולה.
הסינים עלו על טכניקה עתיקה הדומה לדמיון מודרך המוכר בימנו, רק ברמה דקדקנית, פרטנית ומעודנת ביותר.

עבודה עם התודעה היא כמו כניסה לאזור הדמדומים. זהו אבסורד, אך למרות שתודעתו של האדם היא בבעלותו, לרוב היא איננה בשליטתו ואינו יודע איך להשתמש בעוצמה הגלומה בה.
להיפך – לרוב התודעה היא השולטת על האדם בצורת רגשות ומחשבות הגואות ומשתלטות.

בספרו של צ'ואנג טסה מסופר אודות איש זקן אשר היה מומחה-על בתפיסת ציקדות. מספרים עליו שהיה תופס אותן כאילו גדלו בתוך כף ידו. כששאלו אותו כיצד הוא עושה זאת בקלילות שכזו ענה:  "רבים ככל שיהיו הדברים בין שמיים וארץ, איני שם את ליבי עליהם- כל אשר אני מבחין בו הן כנפי הציקדה. כאשר הרצון מאוחד ואינו חצוי, התודעה יציבה. "
用志不分，乃凝於神

הרופאים גם הם הכירו את טבעה החמקמק של התודעה וכתבו על כך בספרי הרפואה:

"לטיפול טוב יש רק עיקרון אחד: באבחון המטופל, שמור את הדלתות נעולות ואת החלונות סגורים כך שתשומת הלב תישאר עם המטופל "
Su wen 54

מה שחכמי סין מנסים להעביר אלינו, בדרכם הציורית והמיוחדת, הוא עיקרון בסיסי הנוגע בכל פרט בחיינו ובזמן הטיפול בפרט:  תהיו סגורים על עצמכם ועל הטיפול שאתם הולכים לבצע, אל תתנו לשום דבר בעולם להסיח את דעתכם , לא הילדים ולא התשלומים. תהיו בטוחים במאת האחוזים.
או אז הצ'י בנקודות יתחיל לנוע ולחולל שינוי.
עכשיו אפשר גם להכניס את המחט.
בברכה,אייל

פוסטים קשורים:

על שירת הייקו ודיקור- דיקור בעזרת שירה.
על המסתורין והערפל ברפואה הסינית
לומד רפואה סינית? 7 סיבות מעולות להתחיל לתרגל מדיטציה