כסטודנטים ומטפלים ברפואה סינית אנחנו צריכים לראות עצמנו ברי מזל שאנו חיים בתקופה שכזו. אחרי אלפי שנות טיפולים וידע קליני של מאות רופאים סינים ומערביים מהעבר ומהווה , הצטברה בעולמנו כמות מידע אדירה לגבי תחלואות האדם ופתרונם. כל מה שנשאר לנו הוא להושיט את ידנו ולתפוס .
אך אליה וקוץ בה. איך אמורים להתמודד עם שפע כה רב של מידע ונתונים? ספרים על גבי ספרים, שיטות שונות מרופאים שונים ממאות שונות, מאמרים, סדנאות, אתרי אינטרנט, הרצאות, בלוגים, מורים מהעבר ומהווה , והרשימה ממשיכה. בשנתיים האחרונות הרגשתי שאני מוצף במידע מכל הכיוונים האפשריים.
יש בי רצון בסיסי להעמיק ולהתרחב בתחום לימודיי עד כמה שאפשר, וכך אני מוצא את עצמי לומד מחוץ למסגרת הלימודים , באם זה באוניברסיטה, שיעורי טאי-צ'י או קריאת מאמרים.
ולמרות כל מאמצי ,מקננת בי תחושה כבדה שאני מפספס משהו. הרי מה שאני יודע עכשיו לא מספיק. שאני חייב להמשיך קדימה, להקשיב\לקרוא\לתרגל\להספיק עוד משהו, רק לא לפספס.
ובנקודה זו בדיוק טמון ההבדל העצום בין דרך הלמידה במזרח ובמערב.
החינוך בסין המודרנית הושפע מאוד מהפילוסופיה הקונפוציאנית, אשר בבסיסה עומד רעיון של למידה וחקירה של החיים על מנת להגיע לידע חובק כול, אשר מביא עימו שלום בין אדם לעצמו ולסביבתו. חלק חשוב בלמידה הקונפוציאנית הינו חזרה ושינון טקסטים עד כדי הטמעה טוטאלית , כמעט "צריבה" בתודעת האדם. רק אז, לטענת קונפוציוס, יוכל האדם ליצור חשיבה אינטליגנטית וחדשנית.
כך אני מאמין למדו רבי האמנים בסין העתיקה, ואפילו היום, אפשר למצוא בסין רופאים אשר יודעים בעל פה כתבים קלאסיים בעלי עשרות אלפי סימניות!
קונפוציוס אמר: "ללמוד ולתרגל את מה שנלמד שוב ושוב, זהו תענוג גדול, הלא כן?"
המאמרות 1\1.
ואילו אצלנו, למי יש זמן? חיינו כל כך מלאי שפע, שהרעיון לחזור על אותו החומר שוב שוב יחשב לבזבוז זמן אדיר, ועוד יותר מכך- מיותר.
אני נזכר בסיפורו של סיזיפוס הרשע מהמיתולוגיה היוונית , אשר נענש לעולמי-עד בגלגול סלע ענק במעלה הפסגה, שמיד מתגלגל לו בחזרה. ומכאן הביטוי "עבודה סיזיפית" או "לימודים סיזיפים" במקרה שלנו- עבודה קשה ומפרכת שחוזרת על עצמה שוב ושוב ללא תכלית.
יחי ההבדל הקטן. בעוד אנחנו מתבאסים לחזור על החומר פעם נוספת, הסינים רואים בכך את התכלית הסופית.
הלמידה הופכת להיות משמעותית לא בצבירה של הידע אלא בחזרה עליו. זוהי טכניקה המאפשרת להגיע לרמות גבוהות של הבנה וחשיפת דקויות מעודנות מהחומר הנלמד תוך כדי שאיפה מתמדת לפסגה כרבי-האמנים.
דוגמא מצוינת לכך היא אימוני הטאי- צ'י הכוללים סט תנועות אשר המתאמן חוזר עליהם מדי יום, וזוהי למידתו העיקרית. לא תנועות חדשות אלא חזרה על אלו שהוא כבר יודע, תביא אותו לשלמות.
זוהי גישה שונה ללימודים, אשר מהותה איננה קלה והיא דורשת כוח רצון והתמדה, ערכים חשובים שתלמיד לומד לטפח במהלך תקופת לימודיו וחייו.
אחתום במילותיו של אלבר קאמי מספרו "המיתוס של סיזיפוס" שאולי משלבות לרגע את הגישה המערבית והמזרחית ללימודים:
"די במאבק אל הפסגה כשלעצמו כדי למלא בשמחה את לב האדם. יש לחשוב על סיזיפוס שמח"
בברכת לימודים קלילים יותר, אייל
רשומות מומלצות: