הסינים במזרח הקדום היו אנשים פרקטים ושמו דגש על תוצאות מעשיות. הפילוסופיה שלהם גובשה מתוך צורך בסיסי של האדם (קרי המלכים והקיסרים באותה תקופה), לעשות את הבחירה הנכונה בזמן הנכון, וכך להוביל לניצחון . הכלי הקדום ביותר שעזר להם לבחור את אותן בחירות הרות גורל היה אי-צ'ינג ( 易經ספר התמורות) – ספר שכדאי מאוד להכיר.
ביום-יום אנו נתקלים בצמתי החלטה רבים ובהם עלינו להחליט החלטות שונות מדי רגע. כל החלטה תוביל אותנו למקום אחר. לעתים קרובות אנו מוצאים עצמנו עומדים במקום המומים ומבולבלים ללא יכולת לקחת החלטה: האם עליי ללמוד כאן או שם? איך לפנות לבוס ? מה להגיד לבן\בת זוג שלי? מה טיב מערכת היחסים הזו?
לכל בחירה שלנו בהווה יש השפעה על העתיד; חלק מן ההחלטות ישנו את נתיבנו במעט וחלקן בהרבה.
בנקודות אלו בדיוק נכנס השימוש באי-צ'ינג. הספר העתיק נכתב ע"י מקור לא ידוע עוד לפני תקופת הפילוספים הגדולים, קונפוציוס ולאו טצה, ואלה מזכירים אותו רבות בכתביהם ;הרפואה הסינית כולה מבוססת על העקרונות שהוצגו לראשונה באי-צ'ינג. 
האי-צ'ינג הוא אוצר של חוכמה עתיקה , ואם משתמשים בו כהלכה הוא מעניק לקורא יכולת הסתכלות על סיטואציות כמו ממעוף הציפור; הספר עושה זאת בזכות יכולתו המופלאה לשקף בבהירות את מחשבות הלב, את המודעות כמו גם את הלא-מודעות. תכונה זו מקנה לקורא יתרון כך שהוא יכול לראות את התמונה כולה ומשם לקחת החלטה.
האי-צ'ינג מציע תשובות לשאלות, אך הוא אינו דוגמטי. בצורת כתיבה מיוחדת, הוא מדריך את הקורא להשתמש בדמיונו , לחפש את עצמו בין המילים, ולמצוא בתוך ליבו את התשובה הנכונה למצב הנתון. מתוך אמונה כי הידיעה כבר מצויה בתוכנו, ואנו צריכים עזרה קלה לפזר מעלייה את האבק. הספר מדריך אותנו באותם צמתים בחיינו שהתמורה והשינוי מתרחשים, ומחזק את המשתמש בו לבחור את הבחירה הנכונה ולצעוד בדרכי "הדאו".
דאו? . 道.
הדאו , אולי המילה החשובה ביותר בחשיבה המזרחית. בסימנית נראה אדם על סירה ששט בחופשיות על זרם החיים. אדם שהולך עם התנועה הנכונה של חייו ירגיש משמעות, שמחה, חופש, אקטיביות, חמלה ויצירתיות. מקום שכל אחד שואף להגיע אליו. הספר פותח לפנינו דרך אל הדאו של עצמנו.
נשמע טוב עד עכשיו….אז איך משתמשים בספר?
פשוט מאוד. מציגים לספר שאלה מנוסחת כראוי, מטילים מטבעות פותחים את הספר בעמוד המתקבל וקוראים את ההנחיה, אחת מתוך 258,048 ההנחיות האפשריות בספר (וזה מחושב). נשמע מונפץ?
אני מחשיב את עצמי לאדם בעל אמונה-רציונלית. משמע אני נותן לחוסר הודאות מקום אך מעמיד ובוחן אותו במבחן התוצאה. ההתנסויות המעטות שהיו לי עם הספר הראו לי שיש פה משהו מעניין…בצורה מפתיעה ביותר, הספר מצליח לגעת ישר בנקודות הרגישות הקשורות למצב עליו אני שואל.
איך זה מצליח כל פעם מחדש? האמת, אינני יודע. אך זה קשור לתפיסה הסינית למושג זמן– מושג אבסטרקטי שהתרגלנו לחשוב עליו בצורה מסוימת. בחשיבה הסינית אין הפרדה בין חלל זמן ועצמי. משמע, הזמן בו אני פותח את הספר מורכב מכמה גורמים: הרגע הנוכחי, החדר והמקום בו אני פותח את הספר ואני עצמי ששואל את השאלה.- שילוב המרכיבים הללו ביחד מעניק לנו רגע בהווה, יחיד ומיוחד, שלא חוזר על עצמו. מכך יוצא, שהתשובה שאקבל תהיה ייחודית לזמן הזה.
הסינים משתמשים במילה 逝 shi לתיאור זמן. בסימנית מתואר נהר גדול זורם החתוך לחתיכות קטנות בעזרת גרזן. אם אעמוד על גדת הנהר בכדי לצפות בזמן, הוא יהיה מורכב מרגעים אין סופיים הנוצרים מזרם ישן (עבר) והופכים לזרם חדש (עתיד). הנקודה שאני עומד בה על גדת הנהר, היא ההווה.
הרגע הייחודי הזה שנקרא הווה, הוא רגע בו קורה השינוי והתמורה, וכאשר הזמן מתפתח וזורם, דברים מתחילים להשתנות.
החוויה של קריאה בספר מביאה אותנו אל תוך ההווה, מזכירה לנו שיש לנו יכולת לבחור בחירות נכונות , בזמן הנכון וכך להשפיע על עתידנו ועל גורלנו.
פוסטים קשורים:
מחשבה סינית- מושגי יסוד.
כבד אביבי וכלייה חורפית- על ארבע העונות
המקצוע היחידי שימליץ לכם לשכח את כל מה שלמדתם