למה שנרצה להעמיק את החיבור עם הגוף בכלל?
האלטרנטיבה לשהייה בתוך הגוף היא התרוצצות אינסופית בתוך המחשבות, הרעיונות,הפנטזיות והדאגות שלנו אודות עצמנו והעולם. זוהי אלטרנטיביה חסרת מנוחה שהרבה פעמים הולכת במעגלים,אינה מגיעה לשום מקום ומייצרת את החרדה והסטרס הקיומי בו אנו חיים.
חיבור עם הגוף מאפשר לנו להאט לרגע ולהתחבר למה שקורה. לא עוד חשיבה על ״אודות מה שקורה״ אלא חוויה ישירה של האמת ברגע הנוכחי. זוהי לא בהכרח חוויה נעימה או מפנקת בהתחלה, אבל היא טומנת בתוכה את מה שאנחנו צריכים בשביל להכיר את עצמנו ואת היחס עם הסובבים. ובהחלט מהווה מקלט מזין מההתרוצצות האינסופית של המחשבות והרגשות שלנו.
כשאנחנו מעמיקים לתוך החוויה הגופנית אנחנו מוצאים עולם חדש: תחושות, רגשות, אינטואיצות עמוקות, ידיעה פנימית, מנוחה, זרימה, חלל, חיבור לחוץ ולפנים. עולם ומלואו מחכה לנו אם ניהיה מוכנים להניח את המחשבות בצד ולהתחבר לחושים הפנימיים שלנו.
אחת המדיטציות הפופלריות ביותר כיום היא התבוננות בנשימה. נשימה, כמו גופנו, תמיד נמצאת שם. ולכן הנשימה היא נקודת התחלה טובה. אך היא לא תמיד מתאימה לכל אחד, והיא לא לוקחת בחשבון את שאר הגוף.
- סריקת הגוף בשיטתיות. סריקת הגוף מאפשרת לנו הכרה של התחושות והרגשות הקיימים אצלנו. זוהי מדיטצית ״וופיאסנה״ קלאסית. אפשר לסרוק את הגוף עם תשומת הלב מלמעלה למטה. מימין לשמאל. מאחורה לקדימה. אפשר לעשות את זה בזריזות או לקחת את הזמן עם כל איזור בגוף.
- מיקוד באיזורים אקראיים – אפשר לתת לתשומת הלב לנוע כרצונה לאזורים שונים בגוף תוך כדי שימוש בתווית המחזקת את יכולת הריכוז שלנו. למשל: בישיבת מדיטציה אני שם לב לעיקצוץ בגב, וכך אומר לעצמי ״ גב״, אח״כ יש פתיחות בבית החזה אני אומר ״חזה״ , אח״כ עולה לי חיוך על השפתיים. אני אומר ״שפתיים״ . זוהי מדיטציה יותר גמישה מאשר הסריקה הקלאסית, והיא מאפשרת חופש תנועה לתשומת הלב לנדוד כרצונה.
- החזקת הגוף כשלם במודעות. במהלך מדיטציה אני לא מתמקד על איזור ספציפי אלא נפתח לזרם השלם של התחושות והרגשות העולים בתוך הגוף. בכל פעם שתשומת הלב שלי ״ננעלת״ על איזור מסויים, אני אפתח ואנפח את תשומת הלב בחזרה לכל הגוף. זוהי מדיטציה שמאפשרת יותר נינוחות, קבלה ורוגע.
- מיקוד בחלק מסויים בגוף – אפשר להתמקד רק בחלק מסויים על מנת לחזק ריכוז ופתיחות. נשימה ונשיפה דרך האף היא דרך אחת. אפשר גם להתמקד בנשימה בבטן תחתונה, במגע הידיים עם הרגליים, מגע הרגליים עם הריצפה, מגע הישבן עם הכיסא וכו׳. זוהי מדיטציה טובה לאיסוף פנימה והתקרקעות כאשר המחשבות מדלגות והרגשות גועשים.
- תשומת לב לרגשות: תחושות הגוף מלמדות אותנו מה אנחנו מרגישים. ואנחנו הרי תמיד מרגישים, ולכן תמיד חשים. לפעמים אלו רגשות פתוחים ונעימים כמו שלווה, קבלה, נדיבות, רוגע ולפעמים רגשות סוגרים ולא נעימים כמו כעס, מירמור, חוסר סבלנות ושיעמום. אפשר לעשות מדיטציה רק על התנועה החולפת והמשתנה של הרגשות. שימוש בתווית בזמן מדיטציה כזו מומלץ מאוד. לומר לעצמנו ״שלווה, שלווה ״ כאשר מופיעה שלווה ו״חוסר שקט״ כאשר מופיע חוסר שקט. להכיר את החוויה המיידית של הרגש מקרבת אותנו לעצמנו ולמה שחי בתוכנו.
- מדיטציה על מגע ותנועה – אם במדיטציה הקודמת התמקדנו על רגשות, במדיטציה הזו נתמקד בכל דבר שאינו רגש. תנועת הנשימה בגוף, מגע הכיסא, תחושת כח המשיכה על הגוף, הטמפרטורה בחדר, מגע הבגדים עם העור וכו׳. אפשר לעבור מתחושה לתחושה או להישאר על אחת דומיננטית. זוהי מדיטציה מצויינת להשגת תחושת התקרקעות ויציבות פנימית כאשר המערכת הפנימית משופעלת ביתר שאת.