עצב זה דבר משמח

הפילוסופיה הטאואיסטית, שמיוצגת בן היתר על ידי חמשת האלמנטים, אינה מחלקת מושגים לטוב או לרע, אלא מציגה את כל ה"דברים" בעולם כנחוצים וחיוניים בכדי לחיות את החיים במלואם. וכך, לדוגמא, רגשות אשר נתפסים כשליליים (כמו עצב או פחד)  מוצגים באור שונה ולכן גם נחווים אחרת. שווה לנסות בבית 🙂

כל תנועה במעגל חמשת האלמנטים מקושרת לרגש מסוים. העצבות מקושרת למתכת שהוא אלמנט הקשור לסתיו , ולכן בחרתי לכתוב עליו במיוחד עכשיו, בעונת הסתיו הישראלי שנראה שלא נגמרת לעולם (זה בהחלט מאובחן אצלנו כפתולוגיה).

לא בכדי הסינים קישרו את העצבות לסתיו. התנועה השולטת בתקופה זו בשמיים היא תנועה של כינוס פנימה. זמני האור מתקצרים, השמש מתכנסת פנימה מהשפע הרב של הקיץ ומתקבלים ימים קצרים יותר וחשוכים יותר, בעלי החיים  מתכנסים אט אט אל בתיהם ומשפחותיהם.  גם החוויה הפנימית של האדם בינו לבין עצמו משתנה מעט, אנחנו מרגישים מעט יותר מכונסים, מרוכזים קצת יותר בתוך עצמנו ,נשארים יותר בבית, ופתאום בא החשק לשים דיסקים באווירה סתווית (מישהו אמר אבישי כהן?) , הנה הגיע הסתיו!

הסינים היו חבר'ה רגישים וכתבו על העצבות בספרי הרפואה עוד לפני אלפי שנים, וכך הם מתארים את חווית העצב בגוף האדם:

"כאשר האדם נמצא בעצב, הלב עצמו יהפוך למכווץ. אונות הריאה יתפשטו ויעלו למעלה.
האיזור העליון בגוף יהיה חסום והצ'י המזין והמגן לא יופץ כראוי. "

悲 則 心 系 急 , 肺 布 葉 舉 , 而 上 焦 不 通

榮 衛 不 散

Su wen 39 *לא רואה סינית? לחץ כאן להסבר התקנה

תיאור מצוין להרגשה שכולנו מכירים. זוהי אותה תנועה מתכנסת שאנו חווים בעונת הסתיו, רק הפעם אנו מרגישים וחווים אותה בגופנו.
אופי התנועה היא כזו שמותירה את השפע מאחור על מנת להמשיך הלאה במעגל, ממש כמו בעונות. אימא טבע חכמה ומקבלת את השינוי מבלי להתנגד, אך אנו בני האדם, לא קל לנו להיפרד מהשפע, לוותר על דברים טובים שהיו לנו , להשאיר אותם מאחור ולהמשיך הלאה לדברים חדשים.

לפעמים עצב מגיע פשוט כך, מעצמו, מגיח מתוך הקרביים ומתיישב בחזה ללא כל סיבה מיוחדת. לרוב, אנחנו לא מוכנים לקבל את זה, ואפילו נלחמים בהרגשה המוזרה שאופפת אותנו. במקביל, החברה שמסביבנו מאותת ומזכירה שמוכרחים להיות שמחים, שעצב אינו דבר לגיטימי ויש לטפל בו במיידי. בתגובה לכך היו צוחקים הטאואיסטים בקול גדול ואומרים : עזבו אותי לנפשי! תנו לי לבצע את השינוי והתמורה !

הטאואיסטים מקיפים את העולם במחשבתם ובתודעתם, ולכן ירחיבו את גבולות ההכרה ויאפשרו גם לעצב לשכון בלבם, הרי הוא לגיטימי ככל עונה או תנועה אחרת. הם יפעלו באי-עשייה ולא יתנגדו לו. ואו אז השינוי קורה מעצמו.

עצב יכול להגיע כסימן. סימן מנשמתנו ומהווייתנו העמוקה אשר רוצה לצאת עוד קצת החוצה, מנסה להשיל מעליה, בתנועה סתווית ,מעט מן מעטפות ההגנה אשר בנינו עם השנים מול העולם.  ואם רק נאפשר לה, הרי אין דבר משמח מזה, לא כך?

ועם כל זאת, הסינים ראו את הרגשות כגורמי מחלה לכל דבר,אשר יכולים לפגוע בלב ובהכרה של האדם ובהמשך ישיר לכך לשבש מערכות וליצור תקיעויות ומחלות. קו הגבול בין רגש שהיינו פתולוגי לבין רגש שאינו מזיק, הוא דק ביותר , והאבחנה בין שניהם נמצאת בתוכנו בלבד.

שאו ברכה. אייל

מודעות פרסומת

One Comment

  1. אני תוהה המון על עצב. פעם אני אוהבת אותו- כאשר הוא שקט, שקוף וברקע יש לו מוזיקה משלו, מוזיקה מאוד יפה ונוגעת ללב, מוזיקה שפותחת דלתות קטנות בנשמה. דלתות אלה לא נפתחות הרבה. זה עצב עם המון אסטטיקה מלנכולית.
    ולפעמים יש עצב אחר. עצב ממש עצוב, לא נעים, בודד ומבודד. עצב שבאמת עושה כבד בחזה. עצב שעושה חשק לגרש אותו החוצה, ואז הוא נתפס עוד יותר ומסתגר בפנים. היום פעם ראשונה שאלתי את עצמי ואת גוגל – מה זה עצב? כך הגעתי לבלוג הזה.
    …טוב, אז אנסה משהו אחר היום, פשוט אשאר בזה, אנסה לא להתנגד. נראה מה יוולד מתוכו…

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s