אל תשכחי לגעת באדמה

אני רחוק מהאדמה. 

בקומה רביעית בעיר עמוסה בטון ופלדה,  אני רחוק מהאדמה.

אבל אני גם קרוב. קרוב מאוד. 

בכל רגע ורגע אנחנו חיים בקשר בלתי פוסק עם כח המשיכה. כח שמקורו במרכז הליבה של כדור הארץ. כח שמושך ותומך בנו בכל רגע, שלא נרחף לנו באוויר. מחבר אותנו עם האדמה גם דרך שכבות של בטון.

וזה קל מאוד לשכוח מהחיבור הבסיסי הזה לאדמה, לשורש. קל ללכת לאיבוד בתוך עולם דיגטלי של מחשבות, רגשות ומתח ולשכח שבכל רגע אנחנו יכולים לחזור לעולם של חיבור. חיבור בסיסי ופשוט לאדמה, לכח המשיכה, ולאוויר שסביבנו. 

אני לא מדבר לחשוב על האדמה, לא לא. אני מדבר על לחוש, להרגיש את כח המשיכה זורם דרכנו לאורך זמן, בסבלנות, בהתמדה.  זה עניין של תירגול ושל תשומת לב וכוונה להתחבר לחישה ישירה של האדמה.

החיבור מרגיע אותנו – אם מחשבות ומתח עולים למעלה, הרי תשומת לב למגע עם הכיסא מוריד אותנו למטה. באנגלית זה יותר מוחשי:  אנחנו Tense Up  ״נלחצים למעלה״ ויש לנו את היכולת To Calm Down, ״להירגע למטה״ האדמה מזמינה אותנו להשתחרר .

האדמה מייצבת אותנו – מחשבות על עתיד ועבר יכולות לנוח לרגע כאשר אנחנו באים במגע ישיר עם כח המשיכה. משהו באורגניזם שלנו נרגע ויכול לנוח בהווה, נזכר שיש לו תמיכה.

האדמה מזינה אותנו – בתרבויות עתיקות האדמה נחשבת למקור החיים. לא רק ברמת התזונה. אנרגטית, חיבור קרוב יותר לאדמה מרפא אותנו ומזין אותנו ברמה עמוקה מאוד. אנחנו יכולים לעבד את הרגשות והתחושות שלנו דרך האדמה, כמו קומפוסט שהולך ונעלם אל תוך האדמה.

להוריד הילוך – לאדמה יש קצב משלה. איטי וראשוני יותר ממקצב החיים המודרני שרק הולך ומאיץ מיום ליום. אפשר להיזכר במקצב הזה כאשר אנו מקשיבים להלמות התוף האינדיאנים. הם שמרו על קשר רציף עם האדמה אותה ראו כקדושה ושאבו ממנה השראה ריפוי ותמיכה. האדמה זזה לאט, במקצב של עונות השנה, והיא יכולה לעזור לנו להיזכר במקצב הטבעי שלנו. 

להנכיח – כמו הנשימה, האדמה תמיד נמצאת שם עבורנו. תמיד יש לאן לחזור ולהיות נתמכים על ידי כח המשיכה שזורם דרכנו תמיד. להיות קשובים לאדמה מנכיח אותנו מרגע לרגע.